Commit 597e015b authored by Júda Ronén's avatar Júda Ronén

Esperanta antaŭparolo + early

parent 0b412860
......@@ -16,4 +16,7 @@
\newcommand{\Jap}[1]{{\japanesefont\LR{#1}}}
\newcommand{\Rus}[1]{\textrussian{\LR{#1}}}
\newcommand{\setEO}{\setLR\fontspec{Vesper Pro}}
\newcommand{\setHE}{\setRL\normalfont}
\newcommand{\symbolglyph}[1]{{\fontspec{Symbola}#1}}
\subsection*{Antaŭparolo}
La ideo por tiu ĉi libreto naskiĝis post mi aĉetis okarinon\footnote{Ovala blovinstrumento kun elstaranta buŝaĵo; tipe estas malgranda kaj farita el ceramiko. Estas ega vario inter aliaj okarinoj: je grando (el etaj al grandegaj), je materio kaj je la nombro de truoj (tipe el 4 al 12). La etimologio de la nomo \emph{ocarina} «ansereto» estas el la diminutivo de \emph{oca} «ansero» en la dialekto de Bolonjo, kiu venas el diminutivo mem (\emph{avicula} «birdeto», el \emph{avis} «birdo» en la latina lingvo); sekve, ni povas esperantigi tion kiel «birdeteto»…} kun Re’em: beleta kokcinelo kun kvar truoj, simila al la markemblemo de Puŝiŝit. La okarino venis kun paĝo, ke sur unu de ĝia flankoj estis priskribo de la fingrado kaj sur la alia estis kelkaj kantoj en tabulaturo, kiu similas al tio, kiu estas en la ĉi tiu libreto. La paĝo perdiĝis post unu minuto (kaj estis retrovita post kelkaj monatoj…), nu ni devis havi alternativon: Okalina.
\subsection*{Kio estas tabulaturo, kaj kiel oni legas ĝin?}
Ni konas skribado de muziko per la kutima moderna okcidentuma notskribo, signifante la tonalto per grafika alto kaj la tondaŭro per la formo de notoj. Tiu muzika notacio konvenas multajn instrumentojn (tiu estas malspecifa), kaj havas multajn teoriajn kaj realajn utilojn. En tabulaturo, tamen, tio, kiu estast signifita, ne estas la tonalto, sed la maniero de sia farado per specifa instrumento. Tio faras la tabulaturon pli alirebla por junaj lernantoj.
La muzikaĵoj en tiu ĉi libreto estas skribitaj je meniero, kiu konvenas kvar-truan okarinan (aŭ ses-truan okarinan, se oni fermas la du malsuprajn truojn). Oni tenas ĝin kun du manoj, kaj ludas kun la montrofingroj kaj la mezfingroj. Ĉiu tono estas signifita en la tabulaturo per kvadrato (la okarino) kun kvar kvadratetoj (la truoj); la buŝaĵo estast malsupre. Blanka truo estas malfermita, nigra truo estas fermita, kaj truo, kiu pleniĝas per diagonalaj linioj, estas mez-fermita. Ekzemple,
\begin{compactitem}
\item Legante \enliniatabulaturo{\c}, oni devas blovi post fermi ĉiujn kvar truojn.
\item Legante \enliniatabulaturo{\gis}, oni devas blovi post fermi la truon per la dekstra mezfingro kaj la truon per la maldekstra montrofingro.
\item Legante \enliniatabulaturo{\C}, oni devas blovi post malfermi la ĉiujn kvar truojn.
\end{compactitem}
\subsection*{הקדמה}
הרעיון לחוברת הזאת נולד אחרי שקניתי עם ראם אוֹקָרִינָה\footnote{כלי־נשיפה סגלגל עם פומית בולטת החוצה; בדרך־כלל גודלו קטן והוא עשוי מחרס. קיימת שונות רבה בין האוקרינות השונות: הן בצורה, הן בגודל (מזעירות ועד לענקיות), הן בחומר והן במספר החורים (בדרך־כלל מ־4 עד 12). מקור השם, \Lat{ocarina}, הוא מצורת ההקטנה של \Lat{oca} „אווז” בדיאלקט של בולוניה, שהיא עצמה מילה שמגיעה מצורת \Lat{avicula} „עוף קטן” של \Lat{avis} „עוף” בלטינית; בעברית זה יהיה משהו כמו „ציפורפורונת”…}: פרת משה רבינו חמודה כזאת עם ארבעה חורים, קצת כמו הלוגו של „פושישית”. האוקרינה הגיעה עם דף שבצדו האחד הסבר על האצבוע ובצדו השני שניים־שלושה שירים בטבלטורה דומה לזו שבחוברת הזאת. הדף אבד תוך דקה, כך שהיה צורך למצוא תחליף, ומכאן המרחק ליצירה של מקבילה אוקרינאית לְאוּקַלֵּיקַלּוּת היה קצר. מה זה „אוקליקלות”, אתם שואלים? חוברת עם מנגינות קלות לנגינה בְּאוּקוּלֶלֶה\footnote{כלי־פריטה קטנטן בעל ארבעה מיתרים ומנעד של שתי אוקטבות. גם כאן מקור השם בקטנטנוּת: \Lat{{\fontspec{Gentium}ʻ}ukulele} משמעו „פרעוש קופץ” בשפה ההוואיאית.} שהכנתי לאילאיל לפני כמה חודשים. כמו החוברת הזאת, גם בה המנגינות כתובות בטבלטורה (אם כי באופן טבעי כזו שהיא שונה באופיה, בגלל ההבדלים בין הכלים), גם היא זמינה להורדה באופן חופשי (ר׳ קישור בסוף ההקדמה) וקיימת חפיפה חלקית בין המנגינות כאן ושם.
הרעיון לחוברת הזאת נולד אחרי שקניתי עם ראם אוֹקָרִינָה\footnote{כלי־נשיפה סגלגל עם פומית בולטת החוצה; בדרך־כלל גודלו קטן והוא עשוי מחרס. קיימת שונות רבה בין האוקרינות השונות: הן בצורה, הן בגודל (מזעירות ועד לענקיות), הן בחומר והן במספר החורים (בדרך־כלל מ־4 עד 12). מקור השם, \Lat{ocarina}, הוא מצורת ההקטנה של \Lat{oca} „אווז” בדיאלקט של בולוניה, שהיא עצמה מילה שמגיעה מצורת \Lat{avicula} „עוף קטן” של \Lat{avis} „עוף” בלטינית; בעברית זה יהיה משהו כמו „ציפורפורונת”…}: פרת משה רבינו חמודה כזאת עם ארבעה חורים, קצת כמו הלוגו של „פושישית”. האוקרינה הגיעה עם דף שבצדו האחד הסבר על האצבוע ובצדו השני שניים־שלושה שירים בטבלטורה דומה לזו שבחוברת הזאת. הדף אבד תוך דקה (ונמצא אחרי כמה חודשים…), כך שהיה צורך למצוא תחליף, ומכאן המרחק ליצירה של מקבילה אוקרינאית לְאוּקַלֵּיקַלּוּת היה קצר. מה זה „אוקליקלות”, אתם שואלים? חוברת עם מנגינות קלות לנגינה בְּאוּקוּלֶלֶה\footnote{כלי־פריטה קטנטן בעל ארבעה מיתרים ומנעד של שתי אוקטבות. גם כאן מקור השם בקטנטנוּת: \Lat{{\fontspec{Gentium}ʻ}ukulele} משמעו „פרעוש קופץ” בשפה ההוואיאית.} שהכנתי, במקור לאילאיל. כמו החוברת הזאת, גם בה המנגינות כתובות בטבלטורה (אם כי באופן טבעי כזו שהיא שונה באופיה, בגלל ההבדלים בין הכלים), גם היא זמינה להורדה באופן חופשי (ר׳ קישור בסוף ההקדמה) וקיימת חפיפה חלקית בין המנגינות כאן ושם.
\subsection*{מה זה טבלטורה ואיך קוראים אותה?}
⚙: רגיל: גובה < הפקה
⚙: טבל׳: הפקה ישר
⚙: ביצוע<קריאת תווים מול קריאת תווים<ביצוע
⚙: הטבלטורה שכאן מציגה באופן מאוד ברור תבניות ריתמיות
אנחנו רגילים לכתיבה של מוזיקה על־גבי חַמְשָׁה, כאשר גובה הצליל מסומן על־ידי גובה התו על־גבי החמשה ואורכו מסומן על־ידי צורת התו. הצורת הכתיבה הזאת מתאימה לכלים רבים (כלומר, היא לא ספציפית לכלי מסויים) ויש לה יתרונות תיאורטיים ופרקטיים רבים. בטבלטורה מה שמסומן הוא לא הגובה של הצליל, אלא אופן ההפקה שלו על כלי מסויים, מה שהופך אותה לנגישה יותר ללומדים צעירים, בגלל שנחסך מהם הצורך לתווך בין סימון מופשט לביצוע קונקרטי בכלי שבו הם מנגנים.
אנחנו רגילים לכתיבה של מוזיקה על־גבי חַמְשָׁה, כאשר גובה הצליל מסומן על־ידי גובה התו על־גבי החמשה ואורכו מסומן על־ידי צורת התו. הצורת הכתיבה הזאת מתאימה לכלים רבים (כלומר, היא לא ספציפית לכלי מסויים) ויש לה יתרונות תיאורטיים ופרקטיים. בטבלטורה, לעומת זאת, מה שמסומן הוא לא הגובה של הצליל, אלא אופן ההפקה שלו על כלי מסויים, מה שהופך אותה לנגישה יותר ללומדים צעירים, בגלל שנחסך מהם הצורך לתווך בין סימון מופשט לביצוע קונקרטי בכלי שבו הם מנגנים.
המנגינות שבחוברת הזאת כתובות באופן שמתאים לאוקרינה בת ארבעה חורים (או לאוקרינה בת שישה חורים אם סותמים את שני החורים שבחלק התחתון). מחזיקים אותה בשתי ידיים, כשבכל יד האצבע והאמה יכולות לסתום את שני החורים שבכל צד. כל צליל מסומן על־ידי ריבוע שבו ארבעה חורים: הריבוע מייצג באופן סכימטי\footnote{במתכוון בחרתי בייצוג סכימטי ומינימליסטי. אם תחפשו \Lat{\texttt{ocarina tabs}} או \Lat{\texttt{ocarina tablature}} תמצאו מגוון ייצוגים שהם אולי יותר ריאליסטיים, אבל הרבה פחות קריאים ונוחים.} את האוקרינה, כשהפיה נמצאת בחלק התחתון. חור לבן הוא פתוח, חור אפור סגור וחור מקווקו חצי־סגור. לדוגמה:
\begin{compactitem}
......@@ -21,7 +15,7 @@
\item אם כתוב \enliniatabulaturo{\C}, נושפים כשכל החורים פתוחים.
\end{compactitem}
אוקרינות שונות יכולות להיות מכוונים לגבהי־צליל שונים באותו האצבוע. אם האוקרינה מכוונת לדו, הנה סולם כרומטי (מודגשים התווים בסולם דו מז׳ורי):
אוקרינות שונות יכולות להיות מכוונים לגבהי־צליל שונים באותו האצבוע. אם האוקרינה מכוונת לדו, הנה סולם כרומטי על דו (מודגשים התווים בסולם דו מז׳ורי):
\begin{tabular}{cccccc}
\c & \cis & \d & \dis & \e & \f\\
......@@ -40,9 +34,9 @@
\textbf{סי}
\end{tabular}
דו באוקטבה שניה הוא \enliniatabulaturo{{\C}}. אם נושפים חלש כשכל החורים סתומים מופק צליל קצת נמוך יותר, כך שעקרונית ניתן לנגן גם סי באוקטבה נמוכה. זהו, 13 וחצי צלילים שונים: די מדהים איזה מגוון של מנגינות אפשר לנגן בעזרת הצלילים האלה.
דו באוקטבה שניה הוא \enliniatabulaturo{{\C}}. אם נושפים חלש כשכל החורים סתומים מופק צליל קצת נמוך יותר (\enliniatabulaturo{\B}), כך שעקרונית ניתן לנגן גם סי באוקטבה נמוכה. זהו, 13 וחצי צלילים שונים: די מדהים איזה מגוון של מנגינות אפשר לנגן בעזרת הצלילים האלה.
לכל ריבוע משך קבוע. \enliniatabulaturo{\z} תופס יחידה קצבית אחת שממשיכה את הקודמת, כך של־\enliniatabulaturo{\mbox{\LR{\c\z}}} משך כפול מל־\enliniatabulaturo{\c}.
לכל ריבוע משך קבוע. \enliniatabulaturo{\z} תופס יחידה קצבית אחת שממשיכה את הקודמת, כך של־\enliniatabulaturo{\mbox{\LR{\c\z}}} משך כפול מל־\enliniatabulaturo{\c}. היתרון שבשיטה הזאת הוא כפול: פישוט של הקריאה עבור נגנים צעירים או מי שאין להם נסיון בקריאת תווים (אין תיווך של סימנים מופשטים), והנגשה של המבנה הקצבי של המנגינה באופן חזותי.
חזרות מסומנות ב־\enliniatabulaturo{\r{0}{1}} ו־\enliniatabulaturo{\r{1}{0}} (מקבילות ל־\symbolglyph{𝄆} ו־\symbolglyph{𝄇} בתיווי המקובל). כשיש הבדל בין החזרה הראשונה והשניה משמש סימון \symbolglyph{} ממוספר מעל התיבות השונות.
......
......@@ -18,6 +18,7 @@
\input{muzikajxoj/spagnoletto}
\input{muzikajxoj/kova}
\input{muzikajxoj/sade}
\input{muzikajxoj/early}
\input{muzikajxoj/sakura}
\input{muzikajxoj/353}
\input{muzikajxoj/chipchip}
......
\muzikajxo[
titolo-he = {מוקדם בבוקר},
titolo-eo = {Frumatene},
titolo-xx = {Early One Morning},
ikono = {🌅},
komponisto-he = {אלמוני/ת},
komponisto-eo = {\emph{sennoma}},
komponisto-xx = {},
noto-he = {},
noto-eo = {},
]{early}
\begin{tabulaturo}
\takto{}{\c\z\c\c}{\x}
\takto{}{\c\e\g\g}{\x}\par
\takto{}{\a\f\d\c}{\x}
\takto{}{\B\d\B\B}{\x}\par
\takto{}{\c\z\c\c}{\x}
\takto{}{\c\e\g\g}{\x}\par
\takto{}{\a\f\d\B}{\x}
\takto{}{\c\z\z\z}{\r{0}{1}}\par
\takto{}{\d\z\e\f}{\x}
\takto{}{\g\e\c\z}{\x}\par
\takto{}{\d\z\e\f}{\x}
\takto{}{\g\e\c\z}{\x}\par
\takto{}{\c\e\g\C}{\x}
\takto{}{\b\a\g\f}{\x}\par
\takto{}{\e\d\c\B}{\x}
\takto{}{\c\z\z\z}{\R{1}{0}}
\end{tabulaturo}
......@@ -21,5 +21,5 @@ noto-eo = {«La Folia» estas muzika temo, kiun multaj komponsitoj uzis en
\takto{}{\cis\z\z\z\cis\z}{\r{1}{0}}\par
\takto{2}{\e\z\z\e\f\z}{\x}\par
\takto{}{\d\z\d\z\z\cis}{\x}\par
\takto{}{\d\z\z\z\z\z}{\X}\par
\takto{}{\d\z\z\z\z\z}{\X}
\end{tabulaturo}
......@@ -2,6 +2,9 @@
\begin{document}
\include{antauxparolo-he}
\setEO
\include{antauxparolo-eo}
\setHE
\singlespace
\enhavo
\input{muzikajxoj/cxiuj}
......
Markdown is supported
0% or
You are about to add 0 people to the discussion. Proceed with caution.
Finish editing this message first!
Please register or to comment